בחודשים האחרונים אנו עדים ליחסים מיוחדים בין יהודים לערבים בארצנו. עשרות אם לא מאות רופאים ערבים מטפלים באלפי פצועי צה"ל לילה ויום ללא הפסקה ובלי מנוחה. מצילים חיים בלי חשבונאות לאומית. ממש דוגמא ומופת לחיים משותפים. גם מאות אחיות, פרמדיקים וכוח עזר ערבי סעד וסייע למשפחות הפצועים

במוסדות השיקום ניתן לראות פיזיטרפיסטים ערבים מטפלים ומעמידים מחדש על הרגליים חיילים פצועים. הכול מתוך רצון טוב והבנה כי כולנו חיים כאן ורק יחד נצליח

הואיל ולא מעט ישובים ערבים בישראל עמדו תחת מתקפות הטילים מלבנון, מאיראן , מתימן ומעזה חיילי פיקוד העורף סיכנו חייהם כדי להגן על אזרחיה הערבים וכך גם לוחמי ההגנה האוירית של ישראל , לוחמי אש ומובילי אספקת מוצרים חיוניים

ראשי מועצות יהודים טיפלו באותה מסירות בישובים ערבים כמו באלו היהודים שתחת אחריותם אירועי שתוף הפעולה היהודי -ערבי במלחמת חרבות ברזל הוכיחו כי ניתן ואפשר לחיות יחד ולפעול יחד

המקום הכמעט יחיד בחברה הישראלית שנשאר נגוע בשנאה היהודית -ערבית הוא השדה הפוליטי-מפלגתי. כאן נראה שהמאמץ לקושש עוד קול בקלפי מביא לעוד הסתה עוד הרעלת בארות ועוד הפצת שנאה

במערכת המפלגתית של התהדרו מפלגות יהודיות עם "ערבי מחמד" נטול השפעה אמתית ( פרט למקרה ראלב מאגדלה שמונה לשר בממשלת העבודה) ואילו במפלגות הערביות יש לפעמים "יהודי מחמד" -לא תמיד נחמד כמו עופר כסיף שהשפעתו האמתית שולית

נראה שהעבודה המשותפת של היהודים והערבים בישראל שבאה לידי ביטוי בהתגייסות הגדולה ופריצת הגבולות האתניים והלאומיים חייבת להוביל להקמת מפלגה יהודית ערבית שתיבנה על בסיס פריטטי ותחרוט על דגלה את דגל השוויון תפיל את מחסומי הפחד ותצא מנקודת הנחה כי כל בני האדם שווים , יהודים וערבים כאחד

זה אינו חלום הזוי אלא מציאות שיש לארגנה כדי שיהיה ברור לכל אזרחי ישראל כי רק יחד ננצח